כיצד מוגדר אובדן כושר עבודה על פי החוק?
יש כמה מצבים המעידים על כך שמדובר על אובדן כושר עבודה כפי שנקבע על ידי החוק. המצב הראשון הוא אובדן מלא ובו אדם אינו יכול לעבוד בשום משרה בשל הפגיעה שספג. זהו מצב קיצוני ונדיר יחסית המזכה פיצוי מלא מטעם המוסד לביטוח לאומי וחברות הביטוח הפרטיות. המצב השני מתרחש אצל אדם שבעקבות הפגיעה ירדה יכולת ההשתכרות שלו. זה גם המצב המתאים למקרה בו שכרו של אדם מצטמצם בשל הפגיעה והתאונה.
מצב נוסף מתרחש בקרב אנשים שאינם יכולים להמשיך לעבוד בתחום עיסוק ההולם את השכלתם ומקצועם, ומצב אחרון רלוונטי עבור אובדן כושר עבודה מקצועי מסוים. המצב האחרון מכוסה רק על ידי פוליסות של חברות ביטוח פרטיות.
מה ההבדל בין אובדן זמני לבין אובדן לצמיתות?
החוק מבחין בין אובדן כושר עבודה זמני או לצמיתות. אובדן זמני נמשך לרוב עד שלושה חודשים, כאשר לאחר מכן הנפגע יכול לחזור לתפקוד תקין ומלא. מנגד, אובדן קבוע מוגדר כאשר הפגיעה היא בלתי הפיכה ולצמיתות. באובדן קבוע המבוטח לא יכול לחזור לתפקוד הקודם. ההבדלים בין אובדן זמני ואובדן לצמיתות רלוונטיים גם עבור הביטוח הלאומי וגם עבור החברות הפרטיות.
כל תושבי ישראל מבוטחים בביטוח אובדן כושר עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, ניתן לרכוש פוליסות ביטוח דרך חברות פרטיות ולהרחיב את הכיסוי. כדאי לבדוק היטב את תנאי הפוליסה במקרה כזה ולברר לגבי תוספות והחרגות. המטרה של הביטוח היא למנוע מצב בו בעל הפוליסה מאבד לחלוטין את כושר ההשתכרות. אובדן כושר עבודה מוגדר לפיכך בתור מצב בו אדם מאבד את יכולתו לעבוד ולהתפרנס בעקבות כל סוג של תאונה או מחלה.