תורת הקבלה ומיסטיקה
תורת הקבלה היא אחת מאבני היסוד של רוח המיסטיקה היהודית. את דרכה המפוארת היא החלה בשלהי המאה ה- 12 לספירה באירופה וכיום התפשטה בכל העולם. כי הקבלה מאפשרת לכל אדם באשר הוא להגיע לאיזון בין חומר לרוח, ללמוד על עצמנו ועל החוקים האלוהים המנהלים את המציאות, ומתוך כך לחיות חיים מאושרים, מלאי סיפוק.
רוח המיסטיקה בקבלה
הקבלה התאוסופית נחלקת לשני זרמים עיקריים: קבלה תאורגית וקבלה אקסטטית.
- קבלה תאורגית – עוסקת בלימוד של מהות האלוהות ועשר הספירות, תוך שהיא מניחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. ספר הזוהר ותורת האר"י שייכים לזרם זה של הקבלה.
- קבלה אקסטטית – עוסקת בהיבט הווייתי של הקבלה תוך שימוש בטכניקות מעשיות (קבלה מעשית). טכניקות אלה מאפשרות לאדם להגיע לאקסטזה רוחנית שתביא להארה רוחנית והתאחדות עם האלוקים. ר' אברהם אבולעפיה הוא אחד הנציגים הבולטים של זרם זה של הקבלה.
רוח המיסטיקה והספירות
על פי הקבלה היהודית , העולם הגשמי והרוחני בנויים מעשר ספירות. ספירה זהו מושג המתאר רובד בהופעת האלוהיות ומאפשר הבנת הסמליות של כוחות שונים של האלוהות. היא מוזכרת לראשונה בספר הבהיר (ספר היצירה) ורמזיה הראשונים מוצאים במדרש ובמשנה. הספירות הן: כתר, בינה, חכמה, גבורה, חסד, הוד, נצח, תפארת, יסוד ומלכות. "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות כ"ד י'). הקבלה טוענת כי האל הוא אינסופי ובלתי מושג, אך ניתן להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם, תוך שיש לקחת בחשבון את רמות ואיכויות שונות של התגלויות.
רוח המיסיטקה וספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי והחשוב ביותר של חכמת הקבלה היהודית העוסק רבות בעולמות העליונים. הוא הופיע לראשונה בשלהי המאה ה- 13 בספרד ועד היום זוכה לתשומת לב רבה. הספר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי והוא מכיל מדרשים בארמית על התורה וגם תיאור ההיכלות העליונים. ביכלות מתוארים שבעת היכולות גן העדן השמורים לצדיקים ושבעת מדורי הגיהינום המיועדים לרשעים. עוד כולל הספר את החיבור סתרי תורה עם מאמרים על ספר בראשית ומדרש הנעלם על התורה.